הקורונה – צמיחה מתוך משבר
משבר הקורונה שהוא משבר עולמי פוגש כל אחד מאתנו, צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, יהודים, נוצרים וערבים, דתיים וחילוניים, עשירים ועניים. ללא הבדל בכישרון רב כמו חיזור גורלי, מרחף וירוס הקורונה ומצליח לפגוע בחיי אדם ובעקבות החלטות אנושיות נוצר כאוס כלכלי.
גם אותי באופן אישי הטיל הוירוס פגש. אתה בקבוצת סיכון אמרו לי – מעל גיל 60 ועם מחלות רקע. בהחלטה משותפת החלטנו אשתי ואני על סגר מרצון וניתוק פיסי מהסביבה הקרובה, הילדים והנכדים.
התחושה הזו של אויב בלתי נראה שמשתלט על חיי האנושות תהיה בוודאי בסיס לסרטים, סדרות ספרים או משיחיות דתית ובוודאי יהיו גם כאלה שיצליחו לזכות בתארים על מחקרים או חברות שישגשגו ממציאת חיסון לנגיף.
מצאתי את עצמי בשבועיים האחרונים שוקע לעתים במחשבות ובשאלות ערכיות שבחיי היומיום אתה לא מוצא את עצמך מוטרד מהן. במהלך השבועיים הללו חזרתי לעיין בספרו של ויקטור פרנקל – “האדם מחפש משמעות”.
כשסיימתי צפיתי בפרופ’ פרנקל בסרטון ב you tube -בו הוא מספר על החלטתו שלא להגר לארה”ב למרות שקיבל ויזה ואת הרגע בו בחר להישאר עם הוריו והשאר התגלגל כתוצאה מהחלטתו זו – כולל מאסר ועינויים בארבעה מחנות ריכוז.
ספרו של ויקטור פרנקל היה בעבורי בנעוריי מעין מורה רוחני עם תפישתו על המשמעות הייחודית שיש לכל אדם בכל רגע בחייו (משמעות דינמית ומשתנה בהתאם לתקופות חייו). מויקטור פרנקל באמצעות ספרו למדתי מהי בחירה חופשית ומהי משמעות החיים האישית והייחודית לכל אדם והדינמיות שבה.
במלים פשוטות וקטנות. למה אתה חי? מה המשמעות של חייך היום בעבורך? למה אתה עושה את מה שאתה עושה? מה באמת חשוב לך בחייך בתקופה זו? מהו סולם הערכים שמנהל אותך היום?
אלו שאלות שאנחנו מתחברים אליהם בדרך כלל בעתות משבר. השאלות האלו הן אישיות והתשובות להן משתנות מאדם לאדם ואצל כל אדם הן משתנות מתקופה לתקופה בהתאם למציאות, לנסיבות ולהחלטות שאתה אמור לקבל.
בשבועיים האחרונים בכל יום אני מרגיש כי בא לי לכתוב פוסט. באופיי ובתפישת עולמי אני אופטימיסט לכתוב על היופי, על השקט, על השלווה, על שמחת החיים, על ההנאות הקטנות מהסגר שגזרתי על עצמי . אכן יש רגעים נעימים ושמחים באתנחתא הזו מכל ההמולה של שגרת החיים. האם זו האמת ואין בילתה?
לצד הרגעים הקטנים השמחים, יש בעבורי גם רגעים קשים ולא פשוטים. כששואלים אותי מה שלומי? אני עונה “שיגעון” – זו התשובה שלי גם בימי שיגרה לא רק בימי קורונה.
במשך שנים אני נוהג להתבדח ולומר כשאתה הולך לרופא והוא לא יודע מה יש לך הוא אומר וירוס. כשמנהל נקלע לסיטואציה מאתגרת בה אין לו תשובות מן המוכן הוא טוען שהוא נוקט מהלך אסטרטגי. הקורונה מפגישה את העולם המודרני ואת כל בני האדם בעולם עם התמודדות הישרדותית שמפגישה באופן אירוני בין וירוס ואסטרטגיה. אסטרטגיית בלימה למניעת ההתפשטות של המגיפה או במונחי התקופה השטחת העקומה. לבין אסטרטגיית צמיחה שתתפתח בהמשך על הדרך הנכונה והבטוחה ליציאה מהמשבר וחזרה לחיים נורמטיביים ככל הניתן.
המשבר הנוכחי מעלה את הפחדים של חיים ומוות של כל אדם הוא או יקיריו. לצד הפחד ההישרדותי של הפרנסה והקיום הכלכלי.
ובין תקווה לאמונה – כל אחד בדרכו מתי הרפואה תמצא חיסון ואיך ייראה העולם ביום שאחרי הקורונה?
יהיה זמן, הרבה זמן לדון בהבנה של העולם במשמעות של המשבר הנוכחי.
- מה ההחלטות החכמות או המטומטמות שהתקבלו על ידי אנשים אינטליגנטים?
- מה המנהיגים בישראל ובכל העולם הבינו ומתי?
- מה התרחישים שעמדו לנגד עיניהם ומה ההחלטות שקיבלו?
- מה התרחיש הסביר מבחינתם אליו הם נערכו?
- מה הרגישות שגילו ממשלות למצוקה אנושית, רגשית, כלכלית לצד ההתמודדות עם המגיפה?
- מה הגמישות המחשבתית שהפעילו מקבלי ההחלטות בישראל ובעולם?
- מה ניהל אותם בקבלת ההחלטות הפחד, הפרדיגמות, הנוקשות או הראייה הרחבה והתובנות שנתגלו תוך כדי תנועה?
- האם נוצלו החוזקות של המערכות השלטוניות והחברתיות או לחילופין נוהלו משחקי אגו ושליטה?
מעט חסר לי היום צ’רצ’יל שבאותנטיות רוויית אלכוהול היישיר מבט ואמר לעם הבריטי המופגז “דם, יזע ודמעות”.
אגב השאלות הללו לא נועדו רק למנהיגים שבינינו זהו סט השאלות שמיועד לכל אחד מאתנו בחיים האישיים, בניהול הקריירה או לאלה מביננו שהם בעלי עסקים או מנהלים בכירים:
מה אני מבין ממנה ומה ההחלטות שעליי לקבל?
מה הדרך בה אני קורא את תמונת המפה הגדולה האישית שלי?
מה אני מבין היום בשונה מתובנות והבנות מהעבר?
מהם חמשת התרחישים שאני בונה מהשלילי ביותר ועד לחיובי ביותר?
מה עבד לי בעבר ויכול לעבוד גם כעת? (בתקופות משבר ובכלל)
מה הפחדים שעולים בי והאם אני מודע להם והאם הם שולטים עליי?
מה מנהל אותי בהחלטות היומיומיות הקטנות שלי? (הפחד, התקווה, האמונה)
מה אני מוכן לעשות היום אחרת לעומת העבר?
מה הגמישות שאני מגלה או מוכן ללמוד לגלות?
מה העוגנים שיש בי (הכוחות שבי, העוצמות שבי, המיומנויות שלי)?
מה הם העוגנים שיש או ניתן לבנות בסביבה הקרובה אליי?
השגרה של כולנו השתנתה. אלה שהם עובדים חיוניים ועושים ככל יכולתם לשרת אותנו. אלה שיושבים בבית בסגר, בבידוד, אלה שנמצאים בחל”ת מונח יפה לסכנת פיטורין. אלה שמשתגעים עם הילדים והילדים שמשתגעים מההורים.
בעבר עבדתי מרחוק רק עם לקוחות מחו”ל. היום השיחות שלי (גם לקוחות וגם עם המשפחה) הפכו להיות טלפוניות, או באמצעות זום, וואטסאפ.
קירבה ואינטימיות מרחוק. זהו עולם מושגים חדש.