מהו אזור הנוחות שלך? האם אתה מודע אליו? האם הוא משרת אותך, או מפריע לך? מה קורה לך כשאתה רוצה לבצע שינוי? מה אתה עושה כדי לשמר את אזור הנוחות שלך ולהנציח אותו ומדוע?
אזור הנוחות הוא האזור בו “נוח לנו”, לא בהכרח הכי טוב לנו. נוח לנו, כי אנו מכירים, נוח לנו, כי אנו יודעים בעל פה את התסריטים, נוח לנו כי אנו רגילים. האם בהכרח זה האזור הטוב ביותר בעבורנו, במידה וטוב לנו ואין לנו כל עניין בשינויים. כאשר אנו מרוצים מההישגים שלנו, מעצמנו, ממערכות היחסים שלנו ומהמקום בו אנו נמצאים, אין כל סיבה לשנות את אזור הנוחות!
העולם בו אנו חיים, מעגלי החיים שלנו האישיים והעסקיים, תפישת המציאות שלנו היא בעצם המסגרת בה חי לו בניחותא אזור הנוחות שלנו. אזור הנוחות ממשיך להתקיים בחיינו כי יש לנו רווח ממנו, לצד החסימה והתקיעות הוא גם עוזר ומסייע לנו.
יש המדמים את אזור הנוחות לנעלי בית ישנות, הן לא תמיד הכי יפות, הן לא בהכרח הכי מודרניות, הן לא בהכרח מדיפות תמיד ריח נעים, אך הן שלנו ואנו נהנים לחזור אליהן לעתים כדי לתת מנוחה לרגליים עייפות.
באזור הנוחות אנו יודעים לחיות. הסיפור שלנו מוכר וידוע, גם אם הוא לא נוח ולא נעים לנו בהכרח. שם באזור הזה, אנו חיים בשלום עם הפרדיגמות שלנו, עם הפחדים שלנו, עם תחושת “הקורבן הפנימי שבנו”, עם “השופט הפנימי” – שמזכיר לנו בכל הזדמנות מה לא בסדר בנו ומעורר מחדש את התחושות האשמה הפנימיות, עם מערכות היחסים ה”דפוקות” שלנו, עם “המשחקים המכורים” שלנו במערכות יחסים – יחסים מוכרים שבהם ברור מה יהיה התרחיש ולמרות זאת, הוא מתרחש בכל פעם מחדש.
אזור הנוחות הוא האזור המוכר והידוע בתוך חיינו. שמו של האזור כאזור הנוחות מטעה לעיתים ונשמע כמו פרדוקס (או דיסוננס קוגניטיבי). זאת משום שלא כל המוכר והידוע לנו הוא אכן מוצלח ונעים. האזור נקרא אזור הנוחות משום שנוח לנו לחזור אליו ולשהות בו בכל עת שאנו מרגישים לא בטוחים, מהססים, פוחדים, חוששים או חסרי כוחות לעשות את הדברים אחרת מכפי שהורגלנו בעבר, בקיצור לבצע שינוי או קפיצה קוונטית.
לעתים מוגדר אזור הנוחות כאזור הנכות, כאשר מתייחסים אליו במובן השלילי. באזור זה נחים להם בניחותא זה לצד זה ההרגלים הישנים, האמונות, הפרדיגמות, ההתניות, ההיצמדות למוכר ולידוע, הטייס האוטומטי (סל התגובות האוטומטי לגירויים מוכרים), השדונים האישיים שלנו (פחדים, הספקות, הביקורתיות כלפי עצמי והאחר, קנטרנות וציניות).
באזור הזה, אנו נפגעים מאותם דברים ו/או מאותם אנשים, אנו כועסים על דברים דומים, אנחנו חוזרים על אותן טעויות ומצפים לתוצאות שונות, אנחנו פוגשים דמויות דומות בסיטואציות ומקומות שונים, עולים בתוכנו אותם רגשות מוכרים וברגעים בהם אזור הנוחות שולט אנו חשים “תקיעות”.
באזור זה אנו רגילים ומורגלים בתסריטים הצפויים מראש. באזור זה נבנה הסיפור של חיינו – “הנרטיב”. סיפור החיים בעצם גם בונה את ההתנהלות המוכרת והמקובלת שלנו. באזור הנוחות נבנה הטייס האוטומטי (שנוצר כתגובה לשלושה תסכולים שכולנו נושאים על גבינו:
* אני לבד * לא אוהבים אותי * משהו בי לא בסדר.
גבולות אזור הנוחות הם בגובה תקרת הזכוכית (הגבול העליון שאנו חוששים לחצות בשאיפות, בחלומות, בבניית החזון האישי ). הגבולות המקיפים של אזור הנוחות הם קירות החומה מסביב (קירות חלקים שכל המטפס עליהם מחליק ונופל, זה לבצע את אותם דברים, מעשים, תכניות ,מחשבות ולצפות לתוצאות שונות).
אזור הנוחות הוא המפריד ביני לבין האותנטיות הקיימת בתוכי. אזור הנוחות הוא הדרך בה אני מתנהל כפי שחושב שנדרש או מצופה ממני. מאפיינים בולטים של אזור הנוחות הם שפה הצהרתית ונוקשות חשיבתית או התנהגותית. מזכיר לכם משהו?
לאזור הנוחות שפה משלו והיא באה לידי ביטוי ברמות שונות, בתקופות שונות. אמירות מייצגות או מקובלות לאזור הנוחות תהיינה לדוגמה: “אני חייב לעשות את הדברים בדרך שלי”, “הכול יפעל לפי דרכי”, “הדרך שלי היא הנכונה”, “אני בטוח בצדקת הדרך שלי”, “זו האמת ואין בילתה”, “ברור לי כי זו תהיה התוצאה” ועוד.
לצד האמירות הברורות נשמע פן אחר של אזור הנוחות – האמירות העמומות : “אני מבין מה שאתה אומר”, “תקשיב לי …. סמוך עליי, שאני יודע על מה אני מדבר”, “ברור שיהיה בסדר” וכו’.
אם זה כל כך “לא מוצלח” ו”מקבע” אותו אזור נוחות, מדוע אנו שומרים עליו בחירוף נפש ומנציחים אותו?
אזור זה נועד למנוחה בין עשייה לעשייה, לאתנחתא. באזור זה אין קורה דבר מעבר למוכר ולידוע. אזור הנוחות הוא האזור המגן עלינו בשעת משבר או מצוקה. הוא האזור הנותן לנו לגיטימציה לדפוסי התנהגות החוזרים על עצמם. הוא האזור המסייע לנו לקבל ולהכיל מצבים בחיינו שלא תמיד נוח לנו לחיות איתם.
לאזור הנוחות גם יתרונות. זה המקום בו אנו נחים בין עשייה לעשייה, בין שלב לשלב בחיים. זה האזור המוכר שם אנו יודעים להתנהג ולפעול. זה אזור ללא הפתעות
לכאורה, בנקל ניתן לוותר על אזור הנוחות ולחיות בלעדיו, האומנם ?!
אלברט איינשטיין אמר…“אנשים נוהגים לעשות את אותם מעשים ולצפות לתוצאות שונות” … ואכן אנו מוצאים את עצמנו מתוסכלים וחסרי אונים כאשר אנו מצפים כי שינוי יחול באזור הנוחות.
יציאה מאזור הנוחות היא בראש וראשונה החלטה כי אני מעוניין. החלטה זו תתקבל אצלנו רק כשנצליח להבין מהו הרווח הצפוי לי כתוצאה מיציאה מאזור הנוחות. המשמעות היא שינוי בחשיבה, בכוונה ובהתנהלות.
מה באמת השינוי שאני מעוניין לבצע בחיי, מה ארוויח מהשינוי, מה המשמעות של הרווח בעבורי. במה חיי יהיו שונים וקלים יותר?
השלב הראשון הוא מודעות לאזור הנוחות שלי ובאילו חלקים הוא אינו משרת אותי. במלים אחרות, מה אני רוצה לשנות? מה חשוב לי שיהיה אחרת? באיזה תחום בחיים?
משמעות המודעות, היא מיפוי של ההרגלים ודפוסי החשיבה וההתנהגות שמפריעים לי.
• יש לערוך רשימה של סיטואציות או מצבים שהייתי רוצה שהתוצאה תהיה אחרת ממה שקרתה.
• לנסות ולהבין מה אפיין את אותה סיטואציה – איזה הרגלים, אילו מחשבות, מה בהתנהלות?
• מה הדרך שבה הייתי רוצה שהסיטואציה תתנהל אחרת?
• מה אני מוכן או רוצה לעשות אחרת?
• מה הדרך לבצע את השינוי?
• מה תכנית הפעולה המפורטת לביצוע השינוי?
• מה ההרגלים החדשים שאני מוכן לאמץ?
לצאת מאזור הנוחות, זו החלטה על שינוי. ההחלטה היא התחלה של תהליך. שבסופו אתה בונה אזור נוחות חדש שישרת אותך בהמשך. אזור נוחות בו טוב יהיה לך בחיים החדשים שתבחר.
המטרה היא תמיד לחיות טוב יותר, מאושר יותר ושלם עם עצמך. אצל כל אחד מאתנו זה יבוא לידי ביטוי בצורה שונה, בתחום שונה במישורי חיים שונים.
בהצלחה.