האם כל אדם יכול להצליח?! בוודאי. ברור לי כי כל אדם באשר הוא יכול להצליח. האם כולם יצליחו ? סביר להניח שלא. אלה שיצליחו הם אלה שיחבקו את חוויית הכישלון כשהם נתקלים בה, ישתשו בכל כישלון בחיים כמורה דרך ומכך תהיה עוצמתם.
קריאה או עיון בחייהם ובביוגרפיות של המצליחנים מהגדולים והמובילים בעולם, מציגה תמיד גם מערך של כישלון או כישלונות שההתנמודדות איתם הפכה לעוצמה של אותם מצליחנים.
כשלושה עשורים אני מלווה בני אדם בדרגים שונים בצמתי החלטה והתמודדות. אלה שהצליחו היו אלה שידעו לחבק את כשלונם / כשלונותיהם.
מעטים המקרים בהם אדם נוחל אך ורק הצלחות ומטה הקסם של חייו פועל בכל המישורים.
לפני כשלושה חודשים, הגיע אליי לקוח חדש, שהופנה אליי ע”י לקוח ותיק שלי. הלקוח החדש, מנהל בכיר בארגון, שנחל כישלון ולא הצליח לזכות בתפקיד בכיר עליו התמודד. מקביל שלו הוא זה שזכה בתפקיד והפך להיות מעתה הבוס החדש שלו.
שאלתי אותו האם באמת הוא מעוניין להצליח. הוא הביט אליי כלא מאמין למשמע אוזניו ואם לא היה מנומס בוודאי היה אומר לי “מה השטויות שלך”? .
שאלתי אותו אם נכשל בעבר ואיך הגיב לכישלון. האם הצליח לחבק את הכישלון האישי שלו.
הכישלון יכולים להיות לו מלבושים רבים ואנו פוגשים אותו או ליתר דיוק עלולים לפגוש אותו בכל אחד ממישורי החיים, ספורט, תחרות, מבחן, התמודדות על תפקיד,זוגיות, הורות, הצלחה בקריירה, דיאטה.
ההצלחה תהיה תמיד מטרה שהיצבנו לעצמנו והצלחנו לעמוד בה. זה תמיד יהיה אישי וחוויית ההצלחה תיתן לנו תמיד חיזוק חיובי ותחושת ניצחון. ככל שאני אצבור יותר הצלחות בחיי – במה שחשוב בעבורי , כך אצליח להתמודד בקלות עם אתגרים ומטרות שאני מציב לעצמי. לכאורה מאוד ברור .
אך מה קורה כאשר אני מציב לעצמי מטרה ואיני בה. חוויית הכישלון היא אישית ומתלווים אליה הרבה מאוד רגשות. של אכזבה, תיסכול , בושה, כעס, חוסר אונים.
כאב הכישלון הוא אישי והוא תמיד יושב על היסטוריה של כאבים או כישלונות או זכרונות עבר שמעוררים בי את אותם תחושות.
מה קרה ללקוח החדש שלי כשלא קיבל את התפקיד. הכעס מבחינתו היה נוראי. הוא היה עצוב מאוד, איך לא הצליחו מנהליו בארגון להבין שהוא היחיד שמתאים לתפקיד? שהוא היחיד שיכול להציל את הארגון ? הוא חש בושה מפני מה יגידו ואיך יצליח להסביר, איך ייראה העתיד ? מה יקרה איתו? זה היה שייק מוחי שעבר בלנדר מרסק ומשלב בתוכו את מרבית הרגשות האפשריים.
עד שהגיע אליי, הצליח בכישרון רב לעורר אנטיגוזים מכל מי שסבב אותו. אשתו, הילדים, חברים אישיים.
סיכמנו כי השלב הראשון יהיה מבחינתו לחוות את עוצמת תחושת הכישלון. לאפשר לעצמו להוציא את כל מה שמפריע לו (את הכל להוציא בעכתב), מה מתסכל אותו, מה מפחיד אותו ? מה החששות האמיתיים והכבדים שלו? מה התרחיש הכי שלילי מבחינתו. מה הכישלון הזה מזכיר לו ומה הוא מעורר בו? מה עשה בעבר כשנכשל?
את הרשימה הזו היה עליו להכין למפגש שהתקיים מספר ימים לאחר מכן. במפגש עימתתי אותו מול הנקודות שרשם . האם זה באמת מה שהוא מרגיש? האם איפשר לעצמו ללכת עד הסוף עם התחושות שלו? בכל סעיף ביקשתי שידרג מ 1 עד 10 וירשום איך זה בא לידי ביטוי בחיים האישיים שלו, במקומות העבודה בהם עבד. זה היה השלב בו היכלתי את התחושות והכאב. איפשרתי לעוצמת הכאב לעלות בתוכו ולוודא מה עהאמות שלו, מה הוא מאמין שמפחיד אותו באמת באותה נקודת זמן. הפחדים שלנו כולם מתמקדים בשניים – הפחד לאבד את מה שיש לנו והפחד שלא נצליח להשיג את מה שאנחנו רוצים. תחושת התסכול, האכזבה העצמית והבושה פונות כלפי פנימה ומשתקות מעשייה או שינוי, או לחילופין מופנות כלפי חוץ בכעס והאשמה.
התהליך של חיבוק הכישלון הוא ראשית להבין מה הוא מעורר בי והאם הוא פחד או אכזבה או בושה ואולי שילוב? לאפשר לעצמי את חוויית האובדן והאבל, גם אם מדובר על אירוע שבעיני אחרים נתפש כחסר משמעות. מה באמת הנקודה המרכזית שמטרידה אותי בחוויית הכישלון. עם איזו אמונה מגבילה היא מפגישה אותי. אני לא בסדר, אני לא מספיק מוצלח, לא אוהבים אותי, לא מקבלים אותי. כשהתמקדנו באמונה המגבילה המרכזית בחנו ביחד את עוצמת הכאב שהיא מעוררת ואת התגובה האוטומטית שהיא מעוררת. אילו תבניות חשיבה יש לשנות, אילו תגובות יש לפתח. מה התכנות החדש שנדרש.
השלב הבא היה לחבק את הכישלון ולהפיק ממנו. להכניס את הכישלון לתוך פרופורציה על ציר החיים. ההבנה כי הכישלון לא יימחק והוא צרוב היא לצמיתות אך היא אינה מהות הכול. לצד הכישלון קיימים בכל אדם דברים רבים נוספים. בשלב בו ברור כי הכישלון או ליתר דיוק סיפור הכישלון לא נעלם והוא יישאר כמו חור שחור שלצידו יצמחו הצלחות קטנות וגדולות. ועל משמעות ציר הזמן בחיים הכישלון ייכנס לפרופורציה. לנקודה זו ניתן להגיע רק לאחר שמצליחים להתגבר על מחסום הבושה והאכזבה, להתבונן על הכישלון מבחוץ ולהבין כי הוא חלק מחיי, בדיוק כפי שההצלחות גם הן חלק מחיי.
בשלב שלאחר מכן, ניתן לצאת לדרך חדשה להעצים ולבנות תוכנית פעולה מעשית וברורה כדי לעמוד ביעד הבא ולהשיג ולממש את המטרה הבאה. אז שאלתי אותו מי אתה בעצם? מה היתרונות האישיים שאתה מביא איתך? מה הערך המוסף שתביא לארגון כלשהו שתהיה המנכ”ל שלו? מה באמת אתה מביא איתך? מה מבדל אותך מאחרים? מה ירוויח הארגון שתהיעה המנכ”ל שלו? מה תעשה שונה היום מהדרך הקודמת בה פעלת?
בשבוע שעבר, לאחר מספר חודשים של עבודה משותפת הוא זכה בתפקיד חדש שייאפשר לו להביא לידי ביטוי את אותן עוצמות וחוזקות שעימן הוא יילך לכל מקום. הכישלון הופך כעת לעוד נקודת ציון בחיים אך רק נקודת ציון ולא יותר מכך. ההצלחה החדשה גם היא רק נקודת ציון בחיים. שתיהן נקודות ציון הכרחיות בחייו של מצליחן אמיתי.
• האם גם את/ה מוכנים לעשות את הדרך הזו עם עצמכם?
• האם גם אתם מוכנים לחבק את הכישלון האישי שלכם?
• האם אתם מוכנים לשחרר את תחושת הקורבנות ולהתחבר אל תחושת העוצמה הפנימית שלכם?
• האם גם אתם מוכנים להביט לפחד שלכם בעיניים?
• האם אתם מוכנים לוותר על רגש הבושה?
• האם גם אתם מוכנים לשנות את האמונות המגבילות שלכם?
• האם גם אתם מוכנים להכניס את הכישלון שלכם לפרופורציה?
• האם גם אתם מוכנים להביט על הכישלון מפרספקטיבה נוספת, מלמדת?
• האם אתם פתוחים להביט אל עצמכם מעבר למסך הכישלון?
• האם אתם מוכנים להבין מה אתם שווים באמת?
• האם אתם מוכנים ללמוד מה הערך המוסף האמיתי שאתם יכולים להביא?
• האם אתם מוכנים לחיות את החיים ולא רק את הסיפור שסיפרתם לעצמכם על החיים ?
• האם אתם מוכנים לנקות את המראה, מאבק, כתמים ושריטות?
• האם אתם מוכנים להיות מצליחנים על באמת ?
אם הגעתם עד כאן, כנראה שהפוסט נגע בכם. שתפו את מי שנראה לכם שהפוסט יכול לעניין אותו.